שוב מדברים מוות
פעם אחרונה שאני משתמשת בכותרת זאת.
רציתי לכתוב על הפריווילגיה שיש לי לדבר
על המוות שלי. אנשים מתים כל הזמן לחלקם זה צפוי לרובם לא. אני חושבת על כל אותם
אנשים שנפטרו מאז שאובחן אצלי הסרטן, אלפים. בטח יותר.
אני יודעת את מותי, לפחות
נדמה לי שיודעת, ויכולה לדבר על כך בגלוי עם אורן, עם תומר, עם ג'יימי ועם האנשים
הקרובים לי. זאת זכות גדולה עבורי שאפשר לחיות בכנות.
5 תגובות:
ערפה,
אני איתך. קשה לחשוב ולקבל, אבל מחבקת ומנסה.
אוהבת, נורית
את כל כך אמיצה. לדבר על המוות בנחמה ולראות דרכו את העתיד.
אני ממש מאושרת שאת חברה שלי.
חיבוק גדול גדול
נעמה
הי עורפה,
לדבר על מוות, עושה קר בלב ובעצמות, והאינסטיקנט הוא לברוח ולהתרחק, אבל משבחרת, אני בטוח שזה הדבר הנכון לעשות והמקום להיות בו, להסתכל בעניים כלות, ולפחד, ולכעוס, ולחוות חוסר אונים ותחושה של הפסד, וגם - זכות שאת בחיינו.
ערפה,
כמה אני אוהבת אותך,
דורית
תודה על מה שאת כותבת.
נתת לי הרבה חומר למחשבה.
להתראות, הללה
הוסף רשומת תגובה