ערפה אהובתי

ערפה אהובתי,

ההכרות שלנו הייתה כמעט מקרית, אולי משהו שהיה צריך לקרות, אולי הכול היה כתוב מראש, כמו הפתק הקטן שהבאתי ממשהו מברזיל, בלי שם, רק נייר קטן עם המשפט באותיות קטנות  "אני אוהב אותך!

לא ידעתי מה כתוב בפתק הזה , אבל הוא הביא אותי אלייך, ונתן לי  להרגיש,  במפגש הראשון שלנו, את  המסתורין והתשוקה  שלך לחיים.  שקיסם אותי , עד היום הזה,  אני 30 שנה מכושף .

בכלל לא חשבתי להיות בישראל ,הייתי עסוק במהפכות שלי בברזיל, רק רצית לשנות את עולם. אבל המפגש איתך שינה משהו בתוכי.

חזרתי לברזיל עם סקרנות עמוקה לפגוש אותך שוב , אבל לא ידעתי  איך ..

 " החיים תמיד מלאי הפתעות ואנחנו לא יודעים כלום"   כך תמיד אמרת לי. וזה נכון!

 למזלי, הייתי בכלא בברזיל בגלל הפעילות הפוליטית, ושיצאתי הייתי צריך לברוח לפחות לשנה, לשנות מקום. הייתה לי את האפשרות לברוח למקומות אחרים  בברזיל ,אבל החלטתי להגיע לישראל...

היום אני יודע  שבאתי לכאן לחפש אותך , הייתי צריך  לברוח  לפחות לשנה מברזיל להתנתק  עד שהדברים יהיו יותר שקטים . את משכת  אותי לישראל. את המהפכה של חיי.

זכיתי בגדול לשמוע את הקול הפנימי שלי!

ונפגשנו שוב...

 ועם כול המופרעות שלי ושלך התחלנו ללכת ביחד. בלי שום ידיעה מה יהיה בעתיד שלנו , אבל הלכנו מחובקים, ביעדים ובנפש. בלי פחד מול ההתמודדות האין סופית של אתגרי החיים.

זכיתי בך בגדול וזכינו בהגעה של אורן ותומר וכמה אנחנו מאושרים ואוהבים אותם! הם הפרי של אהבה שלנו !

כמה אהבתי לאהוב ולהרגיש אותך!.

מישהי שלא ראינו בחיים, מכשפה אמיתית, שנתקלנו  בה בטיול שלנו בצפון בברזיל, אמר לנו " אתם לא בעל ואישה אתם אחים, אם לא עכשיו אז הייתם בגלגול אחר". כנראה שהיא צדקה, לא הינו רק בעל ואישה היינו אחים ,חברים, אוהבים.

במסע שלנו ביחד של 30 שנה גילינו אחד את השני, הצלחנו לחוות לפתח את חיים המשותפים שלנו בלי מסכות, "את ואני, האני ואת" של מרטין בובר, גילינו ודברנו על הסודות העמוקים שלנו על ילדות, על זוגיות, על פחד ותקוות. ועד לרגע האחרון שהיית  בחיים, גלינו דברים חדשים.

 כמה את חסרה לי!  כמה יהיה חסר לי את הדיאלוג האין סופי שלנו.

בבית קפה בעין כרם עם הנוף הקסום, שצבע שמים וורוד מתחבק עם כחול של לילה,  ואנחנו גם מחובקים , רגעים קסומים שגילינו כול הזמן.

העולם מלא בדברים הפשוטים, אבל הם הכי משמעותיים. רוב בני האדם שכחו להרגיש אותם אבל הם נמצאים מול עיננו ורובנו בכלל לא רואים אותם.

ברגעים אלו היינו מגלים את החלקיק האלוהי שקיים בתוך עצמנו . זו התגלית החשובה ביותר שגיליתי בחיי איתך.

את אפשרת לי להבין,  במסתורי התשוקה  שלך,  את חלקיקי האלוהי שנמצא באדם, בטבע וביקום .

 ערפה את זוכרת?

 היה קצת קריר והמלצרים  דאגו  להביא לנו שמיכות .

האוכל לא היה משהו אבל הרגע היה מתאים.

 שוב התחבקנו את ואני ושאלת אותי " גיימי אהובי, למה אתה כול כך מחויב אלי? "

השאלות האלו תמיד מאפשרות לי לגלות משהו חדש במסתורי והתשוקה שמלווה אותנו ביחד כול זמן .

עניתי לך " ערפי,  בחיים שלי, לפני שהכרתי אותך,  לא היה לי בית, הייתי אדם נודד,כועס על העולם ועל החיים,  אדם אבוד..  נתת לי את המשמעות לחיים, שכול כך חיפשתי. אני אדם חדש ומאושר בזכותך."

הייתה לי סיבה טובה לבוא לחפש אותך לפני 30 שנה. את שינית לי את חיים ואני מודע לזה.  

ערפה אהובתי .. כול כך רציתי אותך בחיים וכבר  לא יכולתי עוד להחזיק אותך. כמה פעמים בזכות האהבה שלנו נצחנו את מלאך המוות .אבל הפעם עם כל אהבה שיש בתוכי, לא הייתה לי בררה, הייתי חייב לשחרר אותך מהחיים.

לפני זה אמרתי לך ..  את זוכרת?   "שאת הדבר החשוב ביותר שיש לי  בחיי", את אהבת חיי!

ואמרתי לך ...לכי ערפה.. לנוח מהכאב ומהסבל הזה.

ובכינו ביחד....

ערפה אני לא יודע איך, אבל אני יודע שנפגש שוב!

אני יודע שאת ברגע הזה  איתי ואיתנו , מתבוננת בנו !

את יכולה לחיות אותי ואותנו !

אני יכול רק להרגיש את הנוכחות שלך  בתוך המסתורי והתשוקה  שגילת  לי  על החיים.

ערפה אני אדבר איתך ואליך כול הזמן ...

שמעתי שכול הזמן שמדברים על אדם זה סימן שהוא חי ולא מת.

את תחיי תמיד איתי! אני יודע שנפגש שוב!

 

ערפה ... אני אוהב אותך !  ג'יימי

הוקרא ב- 30 של ערפה פוקס-בר 3.9.2012 בקיבוץ נחשון