חברי ילדות

חברי ילדות

היה לי כיף השבוע, ביקרו אותי שני חברי ילדות שחיים בארה"ב. קשה להסביר למי שלא חווה ילדות בקבוץ של פעם את המשמעות של חברי קבוצה . שנים ארוכות הם היו לי יותר מאחים. עד היום בתחושה הם בעצם כאילו. כל השנים שמרתי על הידיעה שהם שם בשבילי ואני להם. לא תמיד שמרנו על קשר אבל תמיד הייתה הידיעה. שחליתי לראשונה ארי בא במיוחד, שכר רכב, הוציא אותי לטייל ובעיקר היה איתי. נועם בא בקביעות, לפחות פעם בשנה ואז אנחנו מתראים. בפעם האחרונה שהם ראו אותי הייתי בבית חולים בטיפול נמרץ...       

לפני כשנה וחצי, אחרי כנס מקצועי במדריד, נסעתי לארה"ב. נסעתי אחרי שנים ארוכות של הזמנה לבקר אותם, לראות איפה ואיך הם חיים. ארי יותר איש של רגש, קצת מיסטיקן, עושה הרבה עבודה פנימית. נועם יותר שכלן,  פרופסור לפסיכולוגיה ויוצר.

ארי חי בסן פרנסיסקו, אדריכל ועובד על אחוזות ענק של עשירי                   הסביבה. הייתי איתו בבית שהוא בונה, מרשים. בביתם הוא וג'ן, אשתו, פינו לי את חדר השינה שלהם בבית שבנה, עם חלונות לשלושה כיוונים וכך מהמיטה השקפתי על העיר. ג'ון שכרה לנו קרוון ונסענו לטייל במרחבי הטבע של קליפורניה. היה קסום. לטייל ביערות, לשחות באגמים, לשכב ביום סגרירי במיטה בקרוון ליד החוף הצפוני ולדבר, לדבר ולדבר . הרבה חוויות.

נועם גר במערב התיכון בקולומבוס, אוהיו. מלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה, עובד בקליניקה, כותב ספרים ולעיתונות וגידל שם לבד את ביתו. איש מוכשר ומקורי. הלכתי איתו ליום שמלמד באוניברסיטה והצטערתי שאני לא לומדת אצלו. הינו במקומות בהם גידל את ביתו (שעכשיו כבת עשרים, אבל זה כבר לא בסיפור שלנו) ובמקומות בהם הוא מבלה וחי וראינו הופעות. בסוף ביקרנו אצל בת זוגו שגרה בעיר אחרת וקינחנו בשיקאגו. וכמובן דיברנו, דיברנו ודיברנו.

הביקורים היו ייחודיים. הם ביקרו לחוד וביחד. זה המקום בו גדלו. היה גם נוכח נפקד, יוחאי שנהרג בפעילות בצבא בגיל 19 . דיברנו הרבה, אבל הכי משמעותי שדברנו כמו שיודעים שאולי לא נתראה יותר. זה עצוב לי.