אמביוולנטיות

אמביוולנטיות

שיחה טובה עם הפרופסור

לפני יותר מחודש היינו בביקורת  בהדסה עין כרם.

זה היה בערב, תמיד מלחיץ להיות שם בערב. זיכרונות האשפוזים. נכנסנו לפרופסור והתחלנו לעלות את רשימת השאלות שהכנו. בעיקר עמד על הפרק לעשות עוד כימותרפיה או לא.

הפרופסור עצרה אותנו ושאלה אותי איפה אני עומדת, מה איתי, ומה אני רוצה? עניתי שאני עייפה ושאני רוצה לגמור. הזכרתי לה שבשיחה מזמן היא אמרה שכמו שתעזור לי להלחם לחיים היא תדע לעזור לי לגמור. אולי כדי לאזן את דבריי אמרתי שיש הרבה דברים שאני אוהבת. ג'יימי דיבר, הוא חלק על דבריי והסביר. היא הקשיבה בשקט לדברים שלי ושל ג'יימי ובסוף אמרה שזו החלטה משפחתית ושהיא שומעת הרבה אמביוולנטיות . נשמע לה שלי יש עדיין הרבה למען מה לחיות  והוסיפה שהיא זוכרת את השיחה על עזרה למוות. ברור שהיא לא יכולה לתת לי כדור או מה שאני מדמיינת אבל כן יכולה לדואג שאני אכנס להוספיס הכי טוב ושם ילוו אותי בטיפול תומך עד הסוף. סיימה אמרה שלמרות האמביוולנטיות, היא שומעת שאני עוד בוחרת בחיים.

יצאתי עם עוד כוחות נוספים מהשיחה!

נשארה האמביוולנטית

ערב נפלא בעין כרם

שיחה טובה עם ג'יימי

שיצאנו מהדסה ג'יימי לקח אותי לעין כרם .לביסטרו ליד המעיין . המלצרים היו חמודים והעלו לנו את כיסא הגלגלים לקומת הגג. הגענו בשקיעה, הושיבו אותנו מול הנוף היפה, התעטפנו בשמיכות ודיברנו. היה משהו טוב ונינוח בשיחה. הייתי פנויה לשמוע דברים שלא שמעתי מגיימי קודם.

היה ערב מופלא !

עדכון

עדכון

אני עדין בחיים. נאבקת בסרטן. רב הזמן קשה מאד, חלשה ושוכבת במיטה. בכל זאת יש כמה דברים שרוצה לכתוב עליהם. אז לפי הכוח שלי, מה שאספיק ובקצת "דיילי"(עיכוב).

חברי ילדות

חברי ילדות

היה לי כיף השבוע, ביקרו אותי שני חברי ילדות שחיים בארה"ב. קשה להסביר למי שלא חווה ילדות בקבוץ של פעם את המשמעות של חברי קבוצה . שנים ארוכות הם היו לי יותר מאחים. עד היום בתחושה הם בעצם כאילו. כל השנים שמרתי על הידיעה שהם שם בשבילי ואני להם. לא תמיד שמרנו על קשר אבל תמיד הייתה הידיעה. שחליתי לראשונה ארי בא במיוחד, שכר רכב, הוציא אותי לטייל ובעיקר היה איתי. נועם בא בקביעות, לפחות פעם בשנה ואז אנחנו מתראים. בפעם האחרונה שהם ראו אותי הייתי בבית חולים בטיפול נמרץ...       

לפני כשנה וחצי, אחרי כנס מקצועי במדריד, נסעתי לארה"ב. נסעתי אחרי שנים ארוכות של הזמנה לבקר אותם, לראות איפה ואיך הם חיים. ארי יותר איש של רגש, קצת מיסטיקן, עושה הרבה עבודה פנימית. נועם יותר שכלן,  פרופסור לפסיכולוגיה ויוצר.

ארי חי בסן פרנסיסקו, אדריכל ועובד על אחוזות ענק של עשירי                   הסביבה. הייתי איתו בבית שהוא בונה, מרשים. בביתם הוא וג'ן, אשתו, פינו לי את חדר השינה שלהם בבית שבנה, עם חלונות לשלושה כיוונים וכך מהמיטה השקפתי על העיר. ג'ון שכרה לנו קרוון ונסענו לטייל במרחבי הטבע של קליפורניה. היה קסום. לטייל ביערות, לשחות באגמים, לשכב ביום סגרירי במיטה בקרוון ליד החוף הצפוני ולדבר, לדבר ולדבר . הרבה חוויות.

נועם גר במערב התיכון בקולומבוס, אוהיו. מלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה, עובד בקליניקה, כותב ספרים ולעיתונות וגידל שם לבד את ביתו. איש מוכשר ומקורי. הלכתי איתו ליום שמלמד באוניברסיטה והצטערתי שאני לא לומדת אצלו. הינו במקומות בהם גידל את ביתו (שעכשיו כבת עשרים, אבל זה כבר לא בסיפור שלנו) ובמקומות בהם הוא מבלה וחי וראינו הופעות. בסוף ביקרנו אצל בת זוגו שגרה בעיר אחרת וקינחנו בשיקאגו. וכמובן דיברנו, דיברנו ודיברנו.

הביקורים היו ייחודיים. הם ביקרו לחוד וביחד. זה המקום בו גדלו. היה גם נוכח נפקד, יוחאי שנהרג בפעילות בצבא בגיל 19 . דיברנו הרבה, אבל הכי משמעותי שדברנו כמו שיודעים שאולי לא נתראה יותר. זה עצוב לי.