עוד על תחושה
תחושת מרחק וזמן
כמה שתחושה ופרספציה (תפיסת התחושות)
קושרים למצב הפיזי העדכני שלנו למדתי בתקופה האחרונה.
אחרי ה- CVA כשחזרתי הביתה הייתה
תקופה בה הייתי מרותקת למיטה, כמעט ולא יכולתי לנוע באופן עצמאי. בבוקר היו
משכיבים אותי על הספה בסלון ושם הייתי מבלה את היום בחצי הזייה.
אני זוכרת איך הדרך לשירותים נראתה לי
רחוקה כמעט בלי עבירה. (בפעול מדובר על 4-5 מטרים). חדר העבודה שבכניסתו יש מדרגה
קטנה היה פשוט לא אפשרי, מחוץ לתחום. לא
חסרות עוד דוגמאות.
כיום כשאני מתהלכת לי לאיטי בחוץ (עם
השגחה), לוקח לי כ-20 דקות לעבור מרחק אותו הייתי עוברת בפחות מחמש דקות, עדין אני
מרגישה איך כל התפיסה של מרחקים וזמן השתנתו בעקבות השינוי ביכולתי הפיזיות.
אני רק מוגבלת פיזית כשנה וכבר העולם נתפס
כה שונה. אני חושבת על אותם ילדים ואנשים שאף פעם לא חוו מהירות רגילה של תנועה ושכל
מרחק נראה להם רחוק עוד יותר.
תגובה 1:
כל כך אמיץ ורגיש !! אין ספק שאת אישה גדולה. אמשיך לעקוב אחרי מילותיך שמלמדות הרבה על התמודדות,כח ואהבה שעוטפת אותך. בהערכה וחיבה עלי.
הוסף רשומת תגובה