רוצה לשתף בחיים עם שני המצבים או ליתר
דיוק שתי המכות הללו.
לפני 5 שנים גילו אצלי (כמעט במקרה) סרטן.
סרטן השחלות בדרגה 4 שמשמעתו פרוגנוזה גרועה. עברתי ניתוח ואח"כ כימותרפיה
ושוב כימותרפיה וטיפולים עם תרופות ניסיונית ועוד. לפני קצת יותר משנה אני הולכתי
לגילוי נוסף של סרטן, הפעם במח העצם.
בכל השנים שאני חיה עם הסרטן, לא היה קל,
היו לי חיים כפולים. הטיפולים, והטיפולים המשלימים המטורפים למיניהם שעשיתי, החברות
שרכשתי ואת חלקן איבדתי "בעולם הסרטן" היו מציאות אחת. במציאות האחרת
הייתה החזרה לעבודה, לטיפול בילדים עם שיתוק מוחין, לרכז את מרכז הלמידה לאנשי
מקצוע, וללמד אנשי מקצוע פרה-רפואיים טיפול בילדים וכמובן השתתפות בעמותת המדריכות
לגישת בובט (לטיפול בילדים עם שיתוק מוחין).
למרות הסרטן הצלחתי לשמור על חיים משתתפים
בעולם.
ה-CVA הוא סיפור שונה.
את אירוע המוחי (איזה מילים מכובסות –אכתוב
על זה בפעם אחרת) חטפתי לאחר שבעקבות טיפול כימותרפי חדש וחדשני לסרטן החדש שלי
(מח העצם שכבר התגלגל לסוג של לוקמיה), חליתי בדלקת ראות. לא זוכרת הרבה מהפרשה,
אך מסתבר שהייתי במצב קריטי, הורדמתי וטופלתי בטיפול נמרץ. כאשר התחילו לגמול אותי
ממכונת ההנשמה משהו השתבש וחטפתי את האירוע המוחי. התעוררתי משותקת בפלג גופי
הימני.
להיות משותק בחלק מהגוף משמעותו שאי אפשר
לנוע באופן תקין בכלל. אני שכל חיי התעסקתי בתנועה: שחיתי, רקדתי, הלכתי יום יום,
התעמלתי ועשיתי צ'יקונג, לא יכולה לזוז! כל תנועה כואבת וגורמת אי נוחות.
נגמרו החיים הכפולים. בבת אחת הפכתי
למוגבלת.
בין הסרטן ל-CVA , כנראה אמות מסרטן אך השיתוק מסב לי את הסבל הגדול ביותר ואת המוגבלות הרבה ביותר.
החיים תמיד מזמנים הפתעות! השיעור לא נגמר
...
תגובה 1:
הי ערפה
איזה יופי של רעיון לכתוב בלוג אוהבת אותך
מרים
הוסף רשומת תגובה