חברות
חברות, הכוונה גם לחברים.
למזלי נתברכתי בחברות טובות: חברות
מהעבודה עם ילדים, מעמותת מדריכות הטיפול, חברי ילדות שלא חיים בארץ וחברים
שג'יימי ואני נשארנו קשורים אליהם בכל נפתולי חיינו וחייהם. אני כוללת גם את אחותי
ואחי בחברים היותר הקרובים וכמובן ג'יימי והבנים – הכי.
מרגע שחליתי בסרטן לא הסתרתי ושתפתי בעובר
עלי. גיליתי שזו הדרך היחידה המתאימה לי. לשתף ולהשתתף. כולנו רק בני אדם ולכולנו
החיים לפעמים מאירי פנים, לפעמים לא.
תמיד הרגשתי את התמיכה הרבה מחברי והערכתי
את חשיבותה.
מרגע שהפכתי מוגבלת, אחרי ה-CVA , הביקורים ושמירת הקשר
של חברי, היו לגורם עוד יותר משמעותי בחיי. בדרך זו לא הפסקתי להיות מעורבת
בנושאים בהם עסקתי קודם שמעניינם אותי והמשכתי לקחת חלק בחיים של הקרובים לי.
האהבה והתמיכה הצילו במידה רבה את חיי
וממשיכים להוות לי תמיכה עצומה.
תמיכה
אני מנסה להבין מהי התמיכה הזו? מה כוחה?
הרי אני חשה שאני חיה באיזה עולם אחר. ואולי מספיק שחברי מסתכלים ורואים את פני
המוכרות להם וחושבים שאני עדין ערפה שהם מכירים, והמוכרות הזאת מדביקה אותי וגורמת
לי לשכוח לרגע שזהו כבר עולם שאני לא לגמרי חיה בו.
אני לפעמים רואה את פני במראה (אני לא
מסתכלת הרבה) ותמהה שפני נראות כמו... פני,
מוזר, הרי התחושה מי אני לגמרי שונה.
ואולי
התמיכה מקורה ההבדל בהתייחסות. לאנשים לפעמים קשה להתייחס, מביך, מנסים לעודד או
לפתור את עצמם באמירות של "את חזקה", "נורא, אבל יהיה בסדר",
"אנחנו לומדים ממך" וכו'. זה מפחיד להתייחס למצבי הנוכחי עם כל המשמעות
שלו. זה קרה לי זה עלול לקרות לכל אחד.
עם
ג'יימי, עם הבנים ועם קומץ חברות זה שונה. מאפשר לדבר על הדברים באמת בפתיחות. על
המוות ועל החולי שהם נוכחים בחיי.
זו
תמיכה.
2 תגובות:
מדהים....
אני לא חולה בסרטן אבל החשש שאחלה תמיד קיים לכן התמיכה שלך בי מאד משמעותית לי. את לי ואני לך
הוסף רשומת תגובה