יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

מכתב לאמא !


מכתב לאמא !

אם היה זה תלוי בחסדו של מלאך המוות אז היינו עומדים כאן לפני מספר שנים. אבל לאמא היו תכניות אחרות. לפני שנה וחצי שאמא יצאה מהטיפול הנמרץ שבנוסף לסרטן שיתוק בגופה לא האמנו למכה החדשה וחשבנו על מר גורלה וגורלנו, אך האמת הייתה זו מתנה גדולה. על אף האתגר הלא קל והערכות למצבה החדש של אמא הייתה כאן הזדמנות נדירה. כשאני חושב על אמא אני רוצה לזכור בעיקר את התקופה האחרונה ואת הקשר שנרקם ביננו, אני שמח מאוד על התהליך שעברנו בשנה וחצי האחרונות ועל ההזדמנות לטפל, ללוות ולהכיר מקרוב את אמא. אזכור כמובן: את היציאה מההרדמה והתסכול הגדול, השיקום המדהים בביה"ח, השיחות, הטיולים בקיבוץ, היחסים הטובים עם אבא, המוטיבציה האין סופית להתגבר על הכל וכמובן השיחות הלא קלות על המוות הצפוי.

אני רוצה שתדעו שאמא הייתה אדם מיוחד: היכולת לקבל מכה אחר מכה ובכל זאת לחיות, לאהוב ולהיות אמא למרות המוגבלות היא  יכולת בה ניחנה אמא שלנו.

אמא- אנו מאוד גאים בך על דרך ההתמודדות שלך. על ההחלטה הלא פשוטה להישאר אתנו למרות מצבך, על התהליך שהעברת אותנו, על ההקרבה ועל כך שהיית אמא ללא פשרות עד הרגע האחרון. רצינו להגיד לך תודה על כל השנים ועל הדרך בה בחרת למות ולהיפרד מכולנו. אנחנו בטוחים שהקשר ביננו לא יפסק.

רצינו להגיד משהו על האנשים החיים: היכולת של אמא להישאר בחיים ולהיות איתנו לא קשורה ברפואה, אלא בכוח הסובבים אותה להשאיר אותה איתנו.

-החברות של אמא שהגיעו, טיפלו ונתנו תמיכה.

-המשפחה הקרובה שהגיעה, תמכה וסייעה ללא הפסקה. וכמובן לנירו.

-האנשים מהקיבוץ שדאגו מכל הלב לשלומה ונתנו תחושה מאוד ביתית.

אבל בעיקר לאבא, אבא שאין מילים לתאר את ההשראה ואת ההערכה שנתת לנו ביחס המסור לאמא, באהבה הלא מתפשרת כלפיה והדוגמא שנתת לנו לאיך ראוי שיתנהג בעל ואדם. אנחנו מודעים לריק שנוצר עכשיו אך נעשה הכל על מנת לעזור לך ליצור משהו חדש.

תודה לכולכם שבאתם לחלוק כבוד לאמא, אני בטוח שהיא שמחה עכשיו!



הוקרא בהלוויה של ערפה פוקס-בר 5.8.2012 בקיבוץ נחשון